"ועשת את התבואה לשלש השנים"

"ועשת את התבואה לשלש השנים"

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו, וצויתי את ברכתי לכם בשנם הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (כה,כא).

וזו לשון מדרש ויקרא רבה (ריש פר' ויקרא)"גבורי כח עשי דברו" (תהלים קג,כ) - במה הכתוב מדבר? אמר ר' יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר... יש לך גיבור גדול מזה...".

כתב החינוך (סט,ד) בטעם מצות השמיטה כך: "ועוד יש תועלת אחר, נמצא בזה שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא...".

"הרי הברכה מקדמת לבוא?"                                                  

הקשה האדמו"ר מגור זצ"ל הרב אברהם מרדכי אלטר (הובא בספר פרדס יוסף): משמע מדברי המדרש, שהאנשים השומרים שמיטה כראוי עומדים בניסיון גדול של ביטחון בה', "והרי הברכה מקדמת לבוא?".

כלומר, כוונת המדרש, שהניסיון של האנשים הוא: האם יבטחו בקב"ה שהוא הזן ומפרנס לכל ולא יעבדו למחיתם בשנה השביעית, או שמא לא יבטחו בו חלילה ויעבדו את שדותיהם. ולכאורה קשה, אם בכל שנה ששית גדלה לכולם תבואה בכמות משולשת משנה רגילה איזה ניסיון ואיזו גבורה יש כאן? [עד כאן הסבר שאלתו. עיין שם במה שתירץ].

ישנה שאלה נוספת: מדוע אנשים ישאלו איך נסתדר בשנה השביעית, הרי הם יראו את התשובה בשנה הששית?

הבנה אחרת במדרש

את השאלה הראשונה אפשר לתרץ על פי הסבר אחר בהבנת המדרש שם. וזו לשון הפירוש עץ יוסף "ורצה לומר, שלא זה ששדהו בלי זריעה שנה תמימה ומוכרח לפרוע מס למלכות אף על פי שאינו נהנה ממנה ושותק ואינו מהרהר אחר ה' אין לך גבורה גדולה מזה". כפרוש זה משמע מפשט לשון המדרש לענ"ד. לפי הבנה זו, אף אם לאדם יש תבואה בכמות משולשת, מכל מקום עומד הוא בניסיון גדול. לפי שטבעו של אדם שאין הוא רוצה להפסיד כסף ללא סיבה וקשה עליו הדבר מאד לשלם מס למלך אף על פי שלא נהנה כלל מהשדה. עקב כך עלולה לבא מחשבה רעה בלבו והרהור כלפי דין הצדק של הקב"ה, "כיצד יתכן שאני מקיים מצות ה' ומפסיד על כך כסף לחינם?!".

שילוש התבואה רק לרוצים לקיים

נלע"ד בעזה"י שכך אנו צריכים ללמוד בדברי המדרש וספר החינוך: ה' מצוה את בני ישראל במדבר לפני שהגיעו לארץ ישראל על מצות שמיטת הקרקע, ואם ישאלו בני ישראל עכשיו מנין יתפרנסו עונה להם הקב"ה, שבשנה השישית תנתן להם תבואה לשלוש שנים, ורק מי שיאמין ויבטח בקב"ה שימלא הבטחתו, ויחשוב לשמור את השביעית בכל אופן שיהיה, רק לאותם אנשים הקב"ה יתן תבואה לשלוש שנים, אבל מי שלא בוטח בקב"ה ולא מאמין שתהיה תבואה לשלוש שנים ולכן לא חשב לשמור את השמיטה – לא יקבל תבואה לשלוש שנים.

גם לאחר שאדם זוכה לשמור שמיטה וקיבל תבואה בכמות משולשת יש לו עדיין ניסיון לגבי השמיטה הבאה, שמא תעלה על לבו מחשבת זדון שהכל ח"ו במקרה ולכן לא ירצה לשמור שמיטה גם בפעם הבאה. לכן, אדם שמחליט בשנה השישית, לפני כל שנת שמיטה, לשמור את השמיטה, בודאי עליו ראוי להאמר "גבורי כח".

לפי פירושנו יוצא, שעיקר נסיונו וגבורתו של השומר שמיטה הוא בהחלטתו בשנה השישית לשמור את השמיטה, למרות שתבואתו עדיין לא נתנה יבול משולש.

וכאשר אדם שבטח בקב"ה רואה שנתקיימה הבטחתו של הקב"ה דוקא לו ולא לשכנו שלא שמר שמיטה, מתחזק בטחונו בקב"ה.

כמות התבואה נשארת כבכל שנה

אמנם אולי יתכן להסביר אחרת את הנס של השנה השישית. ההבנה הפשוטה אומרת, שבשנה השישית תגדל תבואה בכמות משולשת מאשר בכל שנה ושנה, אשר תספיק לאכילת שלוש שנים. אולי אפשר להסביר אחרת. באמת כמות התבואה נשארת כבכל שנה ושנה, אלא שתהיה ברכת הקב"ה שכמות התבואה הזאת תספיק לשלש שנים, שתהיה ברכה במעיו של האדם.

וכמו שהתורה מבטיחה אם בני ישראל ישמרו את מצוות ה' ואת מצות השמיטה "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע", וזו לשון רש"י "ואכלתם לשובע - אף בתוך המעים תהא בו ברכה" (כה,יט). לפי הבנה זו מתורצת השאלה היכן מתגלה הביטחון בה', כיון שחקלאי השומר שמיטה, לא רואה בפועל בשנה השישית כמות גדולה של תבואה המבטיחה לו פרנסה לשלוש שנים (הרב אפרים רזניק ושמעון פרץ).